כתיבה כל יום

אנחנו חיים בתקופה מבלבלת.

אנשים כבר לא קוראים ספרים. יש אינספור סדרות לצפות בהן אונליין. הטראש בטלוויזיה הוא אינסופי, ובאופן כללי יש אינסוף שצף קצף של דברים לקרוא וללמוד.

מבלבל.

מה שיוצר הבלבול הזה הוא שקשה להשיג פוקוס בחיים. להבין דבר אחד שרוצים לעשות, לא מיליון דברים שנבטיח לעצמנו ולא באמת נעשה.

לי יש דבר כזה. אני מאוד רוצה לכתוב כשעה כל יום. לפחות 4 ימים בשבוע.

לטולסטוי היה ספר שקרא לו קלנדר של חוכמה, ובו איגד כל יום רעיונות פילוסופיים חכמים, משולבים עם ציטוטים, במטרה להעביר בצורה "קלילה" (כמה שקלילה שבחור כמו טולסטוי יכול) רעיונות מורכבים וחשובים.

ביום הראשון ללוח השנה השלו, הציטוט היה: עדיף לדעת מעט דברים שהם טובים והכרחיים מאשר לדעת הרבה דברים שהם חסרי חשיבות ובינוניים.

אני חושב שהציטוט הזה ישירות מתקשר למה שאני כותב עליו בפוסט הזה כאן, עכשיו, פה… בפוסט הזה.

לכתוב שעה זה לא פשוט. יש לי ילדים, אני עובד במשרה מלאה, נוסע כשעה הלוך ושעה חזור מהעבודה ברכבת. וגם לא תמיד יש לי מה לכתוב.

לכתוב זה לא הדבר היחידי שהייתי רוצה להשיג. הייתי רוצה גם לקרוא את הכתבים של החכמים הגדולים בהיסטוריה. כמו שטולסטוי מנסח זאת באותו מאמר קלנדרי: "להיות בחברת האנשים הכי ראויים מכל המדינות המתקדמות בעולם, הכי ראויים מזה אלפי שנים, ולהיות עם גישה לחוכמה שלהם. המחשבות שאולי אפילו לא הגו אותן לחבריהם הטובים ביותר מנוסחים כאן ישירות עבורנו, אנשים ממדינה אחרת."

אז טולסטוי, בפרק הראשון של הספר המיוחד הזה שלו, ממליץ לקרוא ספרים טובים, ואני לוקח אותו בהמלצה הזו. הוא מצטט את אמרסון, סנקה, ותורו שאומרים ציטוטים דומים בנושא.

לאחרונה חזרתי לקרוא באמת. זה קשה לי. בלימודים כל פעם שהייתי מתחיל לקרוא ספר לימוד הייתי נרדם. זה מוזר כי כשאני מקשיב לספר אודיו אני מסוגל לשמוע שעות, אבל בקריאה אני מעולם הייתי מתעייף תמיד מהר מאוד. חזרתי לקרוא והספר הראשון שהורדתי לקינדל החדש שקניתי היה ספר של יונג.