איך להמנע מלהיות ניהיליסט?

לאחרונה יצא לי לראות את הסרט הדוקומנטרי על ג'ים קארי, ג'ים אנד אנדי, המדבר על החוויה שלו בזמן הצילומים של הסרט 'איש על הירח', סרט שעסק בחייו של הקומיקאי אנדי קאופמן.

הסרט מתאר איך קארי לקח את התפקיד לקיצוניות, והמשיך לגלם את אנדי קאופמן ואת הדמות שקאופמן יצר, טוני קליפטון, גם כאשר המצלמות היו כבויות.

התנהגות זו יצרה הרבה אנטגוניזם משאר הצוות על הסט, כולל מהבמאי מילוש פורמן.

בהמשך הסרט, מראיינים את ג'ים קארי כיום. הפרמיס הבסיסי של הדוקו הוא שלגילום התפקיד של קאופמן היה משמעות רחבה הרבה יותר על חייו של ג'ים קארי, והביאה אותו למשבר זהות שמשפיע עליו גם היום.

ואכן, בראיון של ג'ים קארי, וכן בראיונות אחרים שעשה לאחרונה, ניכר שעובר עליו משהו.

1. ניהיליזם

אם מנתחים את מה שקארי אומר בראיון, קל לזהות שהוא אימץ תפיסה ניהיליסטית בתור השקפת עולם.

מהו ניהיליזם? לפי ויקיפדיה:

נִיהִילִיזְם היא תפיסה פילוסופית השוללת את כל הערכים והמוסדות המסורתיים ומאמצת צורת חשיבה הדוחה אמונה ושוללת את הצורך בה כדי להגיע למימוש או לגאולה.

הניהיליסטים שוללים את המוסר וערכים אבסולוטיים כמו אמת, אהבה, יופי וכו'. מלבד לשלול ערכים ומוסר ניהיליסטים גם שואפים להרוס את התפיסות המקובלות של מוסר וערכים, ובכך לשחרר את האדם ממה שהם תופסים ככבלים חסרי משמעות.

משפטים ניהיליסטים מפיו של קארי נשמעים לכל אורך הסרט.

למשל:

At some point when you create yourself to make it, you're going to have to either let that creation go and take a chance on being loved or hated for who you really are, or you're going to have to kill who you really are and fall into your grave grasping a character you never were.

כלומר לפי התפיסה של קארי הזהות שאתה יוצר לעצמך היא אך ורק למען ההצלחה. מגיע שלב (ומובן שהוא מדבר על עצמו) שבו אתה צריך להרוג את מי שאתה באמת ולאחוז עד מוות בדמות הבדיונית שיצרת.

עוד דוגמה:

Where did this character come from? What is the dirt that the pearl is built around? And the pearl is the personality that you build around yourself as a protection against that thought: "If they ever find out that I'm worthless, if they ever find out that I'm not enough, I'll be destroyed".

כלומר במרכז האישיות יש לכלוך מודחק, עליו אתה בונה שכבות הגנה שאתה יוצר סביב עצמך כדי שהחברה לא תראה שאתה חסר ערך. אם זו לא תפיסה פטאליסטית אני לא יודע מה כן… הוא רואה את החברה אך ורק במונחים שליליים.

נשאלת השאלה:

2. איך קארי פיתח את הניהיליזם שלו, ומה הקשר לסרט ג'ים ואנדי?

לדעתי אפשר לנתח את השתלשלות האירועים שמתוארת בסרט, כדי להבין בדיוק איך קארי הדרדר במורד הפילוסופי שהוביל אותו לניהיליזם, ושלהשתלשלות זו יש קטאליסט מרכזי אחד: העובדה שגילם את אנדי קאופמן.

בסרט הולכים אחורה בקריירה של קארי. שחקן זה מאז ומעולם היה פליזר. כלומר הפעולות שלו הונעו בראש ובראשונה מלספק את הקהל. זה לא מובן מאליו. קומיקאים רבים, כמו לואי סי קיי, לני ברוס ורבים אחרים היו שנואים על ידי רוב הקהל שלהם לאורך כל הקריירה, או לפחות בשנים הראשונות. קארי מהרגע שדרך על הבמה ניסה שכולם יאהבו אותו. הוא אומר בדיוק את זה בסרט. מה הוא לא עשה כדי לספק את הקהל – חיקויים, הומור פיזי, תנועות גוף מוגזמות, סלפסטיק, הבעות פנים… כאילו הוא עבר סעיף סעיף של הקומדיה הרדודה שפונה למיינסטרים וזועקת "תאהבו אותי".

הקטע הוא – שזה עבד לו. הוא אפילו רשם לעצמו צ'ק של 10 מיליון דולר ואז קיבל 10 מיליון דולר. העניין הוא שצריך להזהר מה אתה מבקש, כי אולי יום אחד אתה תקבל את זה.

קארי הופיע בשלושה סרטים שהפכו אותו לכוכב על: המסיכה, אייס ונטורה וטיפשים בלי הפסקה. הוא היה בפסגה אבל מובן שהוא שנא את עצמו. הכל היה זיוף אחד גדול. מפה אפשר לעשות קפיצה 30 שנה קדימה ולהבין מדוע כיום הוא חושב שכל שחקן ובעצם כל אדם הוא מזוייף. קארי משליך מעצמו על אחרים.

אבל לפני שנגיע לכך, בואו נגיע לאנדי קאופמן.

3. הסרט אדם על הירח

אנדי קאופמן היה ההיפך הגמור מקארי. לאורך כל הקריירה שלו הפופולריות שלו הייתה שנוייה במחלוקת. חלק אהבו אותו, הרוב לא הבינו אותו ולא אהבו אותו. ההומור שלו היה מחוץ לעולם הזה. ההיפך מהומור פאנצ'ים, הומור מצחיק בגלל שהוא מביך, בגלל שהוא לא דבר שבדרך כלל רואים, בגלל שהוא מחוץ לשגרה. כמו הקטע הראשון שהוא הציג בSNL בו הוא התנהג באופן מובך, והשמיע תקליט של מייטי מאוס. רק בזמן שורת המחץ של מייטי מאוס הוא פתאום התמלא ועשה ליפסינק לשורה "הנה אני בא להציל את העולם" עם מלוא הפתוס. הומור מוזר – כמו שכתבתי. דוגמה אחרת היא כשהתראיין בלטרמן עם הילדים המאומצים השחורים שלו, שלמעשה היו בחורים בוגרים שנראו די עבריינים. או כשהוא שוב התראיין עם לטרמן, והתנהג כמו בטלן והתלונן שאין לו עבודה וביקש מהקהל לתרום לו כסף, ואז אשכרה קם לקהל ואסף מהם מטבעות.

במונחים של יונג, קאופמן היה האמן שידע להעלות את התת מודע ואת הצל שנמצא אצל כולנו בתת מודע אבל שאף אחד לא מעז להעלות, או לא חושב על להעלות. לכן ההומור של קאופמן גם היום מרגיש עדכני, פורץ דרך, קשה לצפייה, מוזר.

4. כשמישהו לא אותנטי מגלם מישהו אותנטי באופן אותנטי אך תוך כדי משחק

התזה המרכזית של "ג'ים ואנדי" היא שהסרט הזה עשה משהו לג'ים קארי, הפך אותו, שבר וריצץ לו את הזהות. למה? הסרט לא ממש עונה על השאלה הזו, ואני חשוב שהתשובה נעוצה בפיתול הכפול שגלום בסיטואציה שקרתה בסרט.

ג'ים קארי, שכבר ראינו שהייתה לו קריירה ארוכה של שחקן פליזר לא אותנטי (לא אותנטי כי כל מה שאיכפת לו היה לרצות את הקהל), החליט לשחק קומיקאי סופר אותנטי (אנדי קאופמן). כאילו שזה לא מספיק, הוא שיחק אותו באופן טוטאלי ואותנטי (גם מחוץ לסצנות המשיך לגלם את התפקיד). צריך לזכור, כאמור, שעדיין מדובר במשחק, שיש במשחק משהו באופן אינהרנטי לא אותנטי (כי אתה משחק מישהו שאתה לא באמת).

בדוקו מתארים איך ג'ים נפגש עם אביו ובני משפחתו של קאופמן, התחבק איתם ודיבר אליהם כאילו היה אנדי קאופמן. מה יכול לגרום לאדם חוויה יותר עמוקה של שקר והתחזות, בעיקר משום שלרגע לא הרפה מהדמות שלו.

5. מחוסר אותנטיות לניהיליזם

נגמרו הצילומים של איש על הירח, וג'ים קארי התפרק. הוא חזר להיות ג'ים קארי, אבל לא רק זה. החוויה עצמה, לדעתי, טלטלה אותו בין תהומות של יתר-אותנתיות וחוסר אותנתיות. זה הוביל אותו למסקנה ניהיליסטית אחת, מסקנה שכבר השתעשע בה בסרט טרומן שואו. הכל שקר והצגה. כל הזהות שלנו היא שקר אחד גדול. אנחנו פשוט גופים ביולוגיים שעפים בכוכב חסר חשיבות ביקום אינסופי. איזה בעסה הא?

יש משהו חזק בניהיליזם כי קשה להפריך את זה. לך תוכיח שאין לך אחות. למרות שאין הוכחה רציונלית, ואני חושב שאם אתה רציונליסט גמור קשה לך מאוד להתחמק מתפיסה ניהיליסטית, אפשר להראות כיצד תפיסה ניהיליסטית היא בעצם תפיסה די עצלנית וחסרת תוחלת. אין משמעות ולכן למה לטרוח?

6. מניהיליזם למשמעות

למה לטרוח?

אם אתה חושב עמוקות אתה מגיע להערכה עמוקה של החיים. אם אתה מבין כמה מדהים, חד פעמי, וחולף הכל… אז אתה מבין שלאמץ גישה עצלנית ובטלנית כזו יכולה להביא רק עוד רע בעולם.

עם איזה שותף היית מעדיף להיות? ניהיליסט או מישהו שחושב שיש סיבה לקום בבוקר.

בכל הקואנים היפניים קל להוכיח שיש סיבה לקום בבוקר – פשוט המאסטר מחייך ומרים את הכוס.

הכוונה היא שמשמעות הקיום גלומה בעצם הקיום, ולכן אי אפשר להסביר אותה אלא בדוגמאות. בפרח, בשיר של ארמסטרונג.

אתה מסתכן בלהפוך להיות שמאלצי אבל אם אתה נזהר אתה יכול לשמור על מימד משמעות החיים בכבוד.

7. אותנטיות מול זיוף

יש יחסים מסוימים בין אותנטיות וזיוף. קשר מסויים בין שניהם. דוגמה נהדרת לכך מופיעה בפרק בסדרה פיפ שואו, בה מארק החנון מנסה להרשים בחורה שהוא מכיר בכך שהוא הולך איתה לסדנת 'ריקוד חופשי'. בסדנה המדריכה אומרת למשתתפים להוריד את החסמים ולרקוד. אנחנו שומעים את המחשבות של מארק שבהן הוא אומר שכדי להצליח בריקוד החופשי הזה ולהיראות רגוע ומשוחרר הוא יצטרך לגייס את כל העורמה, המיומנות, הריכוז והתחמנות שלו. מארק מציין שהוא לא מאמין שהבחורה שרצה להרשים אכן קונה את הריקוד המוגזם הכביכול חופשי שלו. לפי דעתו הוא צריך לקבל ציון לשבח כי הוא לא מרגיש שום דבר.

8. סיכום

בפיפ שואו מביאים לקיצונות תופעה שכל אחד חווה. גם אני הרבה פעמים בשיעורי משחק הרגשתי שאני רק עושה את התנועות אבל לא באמת מרגיש כלום. מרגיש קצת טיפשי אפילו. למרות שזוהי תופעה אנושית נפוצה, היא לא צריכה להוביל למשבר זהות, כמו שקרה לג'ים קארי. מה שמונע מהסחרור לקרות זה אם אתה מוצא לעצמך איזשהו מצפן. משהו שינחה אותך. זה יכול להיות דת, כתיבה, מוזיקה… לא משנה מה. (עדיף שמה שינחה אותך לא יהיה קשור לסצנת הפנויים פנויות, לי זה קרה תקופה מסויימת בחיי וזה לא הוביל למשהו חיובי).

 

 

 

השארת תגובה