העוגיה שפוצצה את מסיבת יום ההולדת: פוסט #2

היינריך היה בלחץ. אישתו הלגה נסעה ליומיים לכנס עובדות סוציאליות, והוא נשאר לארגן את מסיבת יום הולדת ה-4 של בנו סטפן. הוא לא היה בנוי לזה. הם עברו לאחרונה לעיירה "האקסקלוסיבית" הזו, והאמת שהמשפחה שלו לא עמדה בסטנדרט היוקרתי. זו הייתה עיירה של עשירים, והמשפחה של היינריך לא היו אפילו קרובה לרמת המשכורות הממוצעות באזור. עובדה זו, בנוסף לכך שמעולם לא ארגן יום הולדת, והיותו אדם סגור ולא חברותי יחסית, גרמו לכך שהוא הרגיש לא רגוע בקשר לאירוע.

היינריך השתמש ביכולות הניהול והארגון המפותחות שלו כדי להפיג מעט מהסטרס שלו. הוא תכנן הכל. קנה את הפריטים המדויקים, הממתקים, הצעצועים, אמצעי היצירה. הכל היה מתוזמן ומתוקצב. הוא אפילו דאג לרשום בפונט מודגש בהזמנה שיש לדייק ולהגיע בארבע (בנימוס הנדרש כמובן).

הגיעה השעה, ילדים החלו לזרום פנימה, 12 ילדים הגיעו, 2 היו חולים. לאחר 15 דקות של משחק בבובות, הגיע התור של 10 דקות פלסטלינה, ואז במעבר חלק לספרי הציור והטושים, כשלאורך הפעילות מוזרמת אספקה מדוייקת של ממתקים, שתייה קלה. בצד הוגשו גם פירות לילדים עם ההורים היותר בריאותיים. היינריך הרגיש גאה בעצמו. הוא עמד יפה במשימה, ועוד בתקציב נמוך להפליא.

אחרי 7 דקות הילדים החלו להראות סימנים של כאוס, כשלפחות שני ילדים החלו לצייר באופן אקטיבי על הקיר, ילדה אחת נראתה מבועתת מטוש שנופף לעברה כמו סכין מכיוונו של המופרע של הגן. לחץ הדם של היינריך עלה, אבל גם לזה הוא היה מוכן.

"סרט! כולם, עכשיו סרט!" קרא בנסיון לאסוף את הילדים. הסרט היה פינוקיו, והיינריך דאג להכין את הלינק המדוייק לסטרימינג שלו מראש. היינריך חשב שזו בחירה מושלמת. סרט דיסני חינוכי אך מספיק משעשע. היינריך היה אמנם טיפוס מתוכנן ומסודר, אבל מבחינת מדיה הוא צרך הכל פיראטי מאז גיל 14. כעת נשאר זמן לסרט, ואז לסיום להגיש את העוגה.

כל הילדים התאספו סביב הטלוויזיה, האורות כובו, פופקורן חולק. סוף סוף – החלק השקט של המסיבה, המנוחה של ההורים ובעיקר של היינריך. איזה פלא של המצאה, הטלוויזיה. היינריך הזיז את העכבר, ולחץ על הלינק. הסרטון עלה, אבל עליו עלה גם פופאפ.

"WARNING! ENTER ONLY IF YOUR 18" נשמע פתאום קול נשי מפתה. אוי לא, לא! היינריך זעק בתוך ראשו.

על המסך נראו נשים חצי ערומות. היינריך היה מהיר עם העכבר, וכיבה את המסך. במקצועיות הוא פתח יוטיוב עם סרטון ללא פופאפים מפחידים של הפנתר הורוד, אבל במוחו כבר התרוצצו מחשבות של כל האפשרויות של "למה לא". למה לא קניתי את הסרט המקורי בחנות? איפה קונים בימינו סרטים בכלל? חנות ספרים זו כנראה התשובה. או לעשות מנוי בנטפליקס שתמיד רצה לעשות אבל התקמצן בסוף. או פשוט להוריד את הסרטון למחשב מראש, יש אתר שעושה את זה… לוקח חמש דקות. אבל עדיין, הוא התעצל.

כל הסיפור עם הפופאפ לקח 3 שניות עד הסגירה, אבל זה הספיק. הוא בטוח שהוא שמע את אחת האמהות מספיקה להגיד "אויי", ועכשיו גם היה בטוח ששמע לחשושים של ההורים.

הולכים לדבר על זה… זו הייתה עיירה כזו. אנשים מדברים. הם רק מחפשים כאלו אירועים. סוטה, יקראו לו. הוא אפילו לא צפה בסרט פורנו אחד מאז שהתחתן, למה זה מגיע לו?

המסיבה נגמרה. הילד היה מרוצה, ההורים גם כן, או לפחות הצליחו להסתיר את מה שבאמת חשבו. אולי זה לא היה כל כך נורא כמו שחשב. אולי לא שמו לב.

בלילה אחרי שסטפן ישן, היינריך שכב במיטה ולא הצליח להירדם. הוא לא הבין את מה שקרה לו היום. האם היה סוג של מוסריות חדשה? חטא ועונשו בגלגול טכנולוגי. ראית בגיל 18 סרט? המפרסמים זוכרים אותך ויציגו לך תכנים מתאימים. גנבת סרט? תשלם. הוא הרגיש מה עומד לקרות, כאילו זה כבר קרה.שאישתו תחזור, הוא יספר לה מראש בדיוק מה קרה, אבל זה לא באמת יעזור. הם יהפכו לשיחת ההורים.

התחילו לו מחשבות הזויות. הוא חשב על העתיד של סטפן. על האפשרות שהוא יכנס לפוליטיקה, ועל כך שמישהו יתחקה אחר פוסט בפייסבוק של אמא של אחד הילדים שתשתף על המקרה שקרה. בגלל אבא שלו והפופאפ, סטפן לא יצליח להבחר להיות ראש ממשלה.

בסוף היינריך נרדם. היה לו חלום שהוא נודד בדרכים ומסביבו טחנות רוח ללא דלתות, ובחלונות של הטחנות דולקים אורות של שרתים. היינריך לא ידע אם זה היה חלום טוב או רע.

Photo by Annie Spratt on Unsplash