הנגשה של רעיונות

באופן טבעי, כבני אדם, אנחנו נחלקים לקבוצות, שבטים. בתוך השבטים אנחנו נחלקים שוב באופן טבעי להיררכיות. בכל קבוצה נתונה, ישנן היררכיות מקבילות. הכי יפים מול הכי מכוערים, החכמים ביותר, העשירים ביותר, אלו עם הסטייל והטעם וכו׳.

תכניס מספר אנשים לחדר וישר הם יחלו לחלק את עצמם, לאמוד איש את רעהו. לשים כל אחד על סקאלה מאחד עד עשר. כל זה טוב ויפה, וגם משרת את המטרה. לשים את המוכשרים בעמדות המפתח בכל קטגוריה זה טוב לקהילה. צריך לתת למי שמכין הכי באופנה להחליט על האופנה, מי שהכי מבין באמנות לקבוע מה נכנס למוזיאון, למי שעם הידיים הכי מדוייקות לנתח וכן הלאה. הלוואי שככה היינו בוחרים בשרים בממשלה. לפעמים זה לא כל כך נעים, כי אלו חסרי הכישרון נדפקים ואין להם כסף או כוח, אבל לדעתי זה שווה את ההקרבה.

הבעיה מתחילה כשיש חסמים בין היררכיות. כשלא מדובר על סקאלה של גבוה ונמוך, אלא מדרגות. לפעמים מדובר במדרגות בלתי עבירות.

מה שעוד יותר גרוע, לפעמים אותן מדרגות בלתי עבירות מתרחשות לחלוטין בראש של העמוד בתחתית ההיררכיה, ללא התערבות השכבות הגבוהות.

״אף אחת לא תאהב אותי״

״אין לי סיכוי להשיג עבודה״

״אני משונה מדי כדי להשיג חברים״

״אני תקוע בעיר / מדינה / שכונה״

״אתה לא מספיק משכיל לקרוא ספר כזה״

״אתה לא מספיק מבין במוזיקה להאזין לו״

כל חיי נמשכתי לשבור מדרגות בלתי עבירות. לגשר על פני פערים. להראות שזו אשליה, שאפשר להתקדם במעלה ההיררכיה, אם רק מתאמצים. מחליטים ומתאמצים.

לכל הפחות זו הגזמה, ואלו ״המבינים״, לא באמת כאלו מבינים. אני סקפטי תמיד לקיום של מדרגה.

בואו ניקח תוכניות ריאליטי מטומטמות במיוחד. האם הן לא סימפטום לכך ששכבה שלמה מתפשרת לרמה הזו, אחרי שויתרה על רמה גבוהה יותר?