אנחנו זקוקים לסיפורים מרתקים

אנחנו רגילים לסיפורים מרתקים. וזו בעיה.

תקראו את זה שוב.

אנחנו רגילים שיאכילו אותנו בסיפורים מרתקים, וזו בעיה.

האם אתם רואים סרטוני יוטיוב מרתקים רנדומליים? בעיה.

האם אתם צופים בסדרה חדשה ומסקרנת בנטפליקס? בעיה.

האם אתם נתפסים להרצאה מרתקת בעבודה שלכם? בעיה.

למה זו בעיה?

כי אנחנו נשארים חסרי אנרגיה אמיתית בחיים. הכל אצלנו וירטואלי, סיפורים מנטליים שמספרים לנו. אנחנו מדברים עם מישהו בעבודה והוא מספר שהוא לא ראה סופרנוס, ואנחנו דוחקים בו לראות סופרנוס כי זו סדרה מאלפת, אבל זה בזבוז של החיים שלו. הוא עכשיו צריך להקצות משאבים רבים מהחיים שלו ולהפוך את החיים שלו ליותר וירטואליים משהם כבר (והם מאוד וירטואליים), ואנחנו מתעקשים על כך.

אנשים צריכים זריקה של ריאליזם לחיים שלהם. ריאליזם במובן של לא לצפות פאסיבית בטלוויזיה או להקשיב פאסיבית לסיפור. האם אנחנו צריכים להיהפך כולנו למספרי סיפורים? לא, כי זו אותה בעיה מהצד השני.