מסע אל הפנים

רובנו מבולבלים.

ביום יום אני פוגש אנשים מכל הסוגים. עמיתים לעבודה, מובילי דעה מחו״ל, מנכ״לים ובכירים מחברות מצליחות.

כולם נדמים לי למבולבלים.

מעטים נראים לי ממוקדים. בעיקר אנשים שיש להם דרייב שאיננו כספי. יש להם איזה מניע, מטרת על שמכוונת אותם.

רק עם מניע כזה אפשר להתמודד עם הבלבול והרעש הבלתי פוסקים.

ולא, אלו לא הדתיים. אני עובד עם כמה מהם, והם מבולבלים בדיוק כמו החילוניים מבין עמיתי.

בגלל שאין מיקוד, אין רגע שקט.

אנחנו בציד תמידי.

היום מצאתי את עצמי ממליץ על פודקסטר שאני מאוד אוהב שמצא לעצמו משימה: לצאת מהחשיבה הקונבנציונלית וליצור תוכן יוצא מגדר הרגיל: http://jayacunzo.com/

המסירות שלו לנושא אחד התחברה לרצון שלי למצוא נקודת מיקוד. כי גם אני מרגיש שיש משהו מיוחד שיש לי להוציא לאור.

המשהו הזה הוא הצורך להתמקד חזרה פנימה.

אני חושב שיש הרבה אנשים שהמניעים הרגילים לא עושים להם את זה: הצלחה, קהל, כסף, עוקבים, פרסום…

הם רוצים תחושת ערך פנימית.

גם אני ככה.

זה מניע שנמצא מעבר לכל המניעים האחרים.

בשביל זה יש בלוג אישי, שמצד אחד הוא פומבי, מצד שני הוא מונע לחלוטין מרצון אותנטי לחקור פנימה.