מה פתר לי שנים של התלבטויות על כתיבה: פוסט #1

זה נכון, אני מתלבט שנים איך לכתוב בלוג. היום, שבמקרה גם יום הולדתו הרביעי של בני הבכור, אני חושב שעליתי על פתרון.

קודם כל, אציג בפניכם את הבעיה, או יותר נכון הבעיות שתמיד צצו כשרציתי לכתוב בלוג.

  • אני לא מרגיש משכיל מספיק. מי אני שאכתוב פוסטים ארוכים על יונג, פרויד, קאנט וההוגים הגדולים של ההיסטוריה.
  • אם אני לא מספיק משכיל לכתוב על הגדולים, מה הטעם לכתוב בכלל? זה פשוט יהיה בלוג של אדם רגיל שמעלה הרהורים. יאיר לפיד רק בלי היוקרה. מה הטעם?
  • אין לי מספיק חיים מעניינים כדי לכתוב כל יום. לא מספיק קורה בדרך לעבודה, בעבודה, חזרה, הרדמות ושינה.
  • אם אכתוב פעם בשבוע, זה פשוט לא יקרה. זה מעלה את הציפיה לאותו יום שיתפרסם הפוסט.

אלו רק חלק מהדילמות, יש עוד. היום, בראיון של המרצה האהוב עלי ג'ורדן פיטרסון, הוא אמר משפט חכם. הוא אמר שמספיק שאתה כותב פסקה ביום, בשבוע זה 5 פסקאות שזה עמוד, בשנה זה 52 עמודים וזה כבר חלק משמעותי מספר. אז זה מה שאני מתכנן. כל יום. כמו סת' גודין. ההבדל הוא שנראה שסת' מעלה תהיות פילוסופיות, אולי לא. לא ממש התעמקתי בבלוג שלו. אבל אני אעלה סיפורים אישיים, חוויות אישיות, ציטוטים מהספר האחרון של יונג שקראתי. כל דבר שיעסיק אותי, ושאחשוב שאולי יעניין עוד אדם אחד או שניים בעולם.

המטרה היא להגיע לפחות, לפחות לפוסט 365. אז עד הפעם הבאה, הנה פוסט #1. וכמו כל יום הנה גיף קשור: