לקבוע יעדים בחיים – למה זה כל כך חשוב לעזעזל?

זה חשוב ביותר לקבוע יעד מרכזי בחיים. למעשה, זה הכי חשוב.

אני לא בטוח שבשלב הזה אני יכול להסביר באופן ברור מספיק מדוע זה כל כך חשוב.

אתם מבינים, אחד היעדים שאני הצבתי לעצמי בחיים זה לכתוב טוב יותר, בדיוק כדי שאוכל לנסח את המחשבות שלי באופן בהיר.

כמו כל סיפור טוב, אני רוצה להתחיל בנקודת ההתחלה של המסע הזה, שהעביר אותי טרנספורמציה. ממישהו ללא יעד ברור למישהו עם יעד לגמרי ברור, כמה יעדים אפילו.

הכל התחיל לפני כמה חודשים. אני מניח שזה היה יום יומיים אחרי 22 למאי, אז התראיין פרופסור קנדי בשם ג'ורדן פיטרסון לפודקסט של ג'ו רוגאן בפעם השנייה. אני חושב שהייתי בדרך לעבודה, ממש לפני שהגעתי לעבודה, והתחלתי להקשיב לתוכנית. לא היה לי מושג שתהיה לה השפעה כה רבה על חיי. שאקשיב בחודשים לאחר מכן לעשרות שעות של ההרצאות של פרופסור פיטרסון.

זה התחיל עם דיבור שהיה לא קשור בעליל להרצאות של פיטרסון. רוגאן ראיין אותו על הרצאה שלו, בה נכחו כמה מרקסיסטים / פוסט מודרניים שתקפו אותו בגלל מה שהוא אמר על הצעת חוק 314. לפי ההצעה, מרצים לא יוכלו לקרוא לסטודנטים לפי המגדר שלהם, HE לגברים ו-SHE לנשים, אלא לפי איך שהסטודנט יחליט. HE, SHE, ZING או ZONG, או משהו כזה.

מה גרם לי להמשיך להקשיב? זה הרי נושא די משמים. אולי זיהיתי משהו, פוטנציאל. בכל מקרה בהמשך השיחה (אולי כדאי שאשמע אותה שוב בקרוב) ג'ורדן התחיל לדבר על הנושאים המרכזיים שלו: לקחת אחריות על החיים, טוב ורע וכו'. השאר באמת היסטוריה.

אז איך הגעתי מהפודקסט ליעדים בחיים? אז מסתבר שלג'ורדן פיטרסון יש כמה נושאים מרכזיים שהוא חוקר:

  1. סיפורי התנ"ך. ליתר דיוק, מיקוד מיוחד בסיפור הבריאה ובסיפור של קין והבל
  2. משטרים טוטאליטריים
  3. כאוס וסדר
  4. מיתולוגיה
  5. היררכיית הדומיננטיות בבעלי חיים ובאדם

יש עוד כל מיני נושאים, הבחור חכם מה אני אגיד לכם… אבל מה שקושר את כל הנושאים האלו נוגע למה שקרה לאדם וחווה אחרי שטעמו מפרי עץ הדעת: ההבחנה בין טוב ורע.

וכאן מתחיל המהלך.

אז אתה נולד, וגדל, ואחת המשימות שיש לך מעצם היותך אדם היא להבין מה אתה הולך לעשות בחייך.

כשאתה ילד אתה פשוט נהנה מהחיים, אבל ככל שאתה גדל אתה מגלה שבעולם יש רוע, וסבל.

מה שמבדיל את האדם והחיות היא שהאדם מסוגל לתכנן, לחשוב על העתיד שלו. למעשה, הוא מסוגל להקריב דברים בהווה למען העתיד. לכן יש לנו קריירה, בתים, חימום וכו'.

לכן האדם מסוגל לתכנן מעבר לפעולה המיידית שלו. איך אהיה בחיי? מה יכוון אותי? האם אנסה לעשות טוב? האם אהיה אדם טוב ואעזור לאחרים? האם אפעל בכל צורה כדי להשיג דברים רק עבור עצמי? אשקר, ארמה, אגנוב?

ההבנה הזו של מה אדם הולך לעשות בחייו זה בעצם המוסר שלו. מוסר זה מה שמוביל אותו. כל החלטה להקדיש זמן למטרה זו או אחרת, או אפילו לא להקדיש זמן לכלום, זו החלטה מוסרית. למעשה, כל החלטה היא החלטה מוסרית, במובן שהתוצאות של ההחלטה ישפיעו על חיי מקבל ההחלטה והסובבים אותו.

אז כיום, כמעט 2018, המצב השתנה ממה שהיה במשך מאות שנים. אז כולם פחות או יותר היו דתיים, האמינו באל, הכל היה מאוד מסודר ומובן. מוסדר אולי זו המילה הנכונה.

הגיעה תקופת הנאורות, העולם החילוני התפתח. יותר ויותר אנשים הפסיקו להאמין, הפכו לחילונים. מה זה אומר? אתה חייב לשרת מישהו, כמו שבוב דילן אומר.

כשכולם האמינו באלוהים זה היה יותר קל במובן מסויים. העולם היה טוב. אלוהים יושב למעלה. שומר עלינו.

כעת אין אלוהים לבנות עליו תיאוריה מוסרית. אין מי שמשגיח אפמלמעלה. אתה יכול להיות הכי חרא בעולם ושום דבר לא יקרה, לא תהיה לזה משמעות.

ההבנה הזו הובילה לשתי אידיאולוגיות מסוכנות:

תפיסה ניהיליסטית – לפיו אין שום דבר להאמין בו. הכל כאוטי, חסר פשר, רנדומלי. אין אמת, אין טוב ורע אבסולוטיים.

תפיסה טוטאליטארית – אם העולם רע, ואני טוב, אז הדבר הטוב הוא לשלוט בכוח על שאר האנשים, כדי להשליט עליהם את האמת שלי.

התפיסה הניהיליסטית, חשוב לציין, פעמים רבות מובילה להרסנות. כי אם אני מגלה שהעולם רע, אז אני אפעל כדי להרוס את אותו העולם, בכל דרך אפשרית.

אל מול התפיסות האלו עומדת עדיין התפיסה המיתית, אפשר לקרוא לה. לפי התפיסה, יש הבדל בין סבל שקיים באופן טבעי בעולם, לבין סבל שקיים בגלל כוונת זדון של אנשים אחרים. לסוג הראשון של סבל אפשר לקרוא סבל טראגי, מצער. לסוג השני אפשר לקרוא רוע. אז לפי התפיסה המיתית, העולם אכן מלא סבל, אבל האדם מסוגל לעמוד אל מול הסבל הזה, ועדיין לבחור לפעול בצורה שתביא טוב לעצמו ולעולם.

זוהי לא תפיסה אוטיפיסטית, כי היא לוקחת בחשבון שאין שום דרך להגיע לטוב האידיאלי. אי אפשר למנוע את הסבל, אבל אפשר למנוע מהעולם מלהפוך לגיהנום, כי האדם שומר על נסיונו לפעול בעולם לפי ערכים מוסריים חיוביים.

לשאלה: למה לבחור בדרך חיים שתוביל לטוב, הכי קל לענות על פי ההיפך. כשבוחנים את חייו של אדם כמו היטלר או סטאלין אפשר לראות בבירור מדוע מסלול חיים שמוביל לרוע, ולרצח של מיליוני אנשים, איננו מסלול שמומלץ לקחת. למעשה, כדאי להתרחק כמה שיותר מתפיסה כזו, ולאמץ את התפיסה ההופכית. התפיסה ההופכית זוהי התפיסה שמחפשת את היעד החיובי הנכסף ביותר.