מסתכסך ברכבת

מזה שנתיים שאני עובד בחברה שמקימיה חרדים. למדתי להכיר את המגזר הדתי חרדי הרבה יותר לעומק, ויש לי את כל ההערכה אליו. מאז שהתחלתי לשמוע את ההרצאות של פיטרסון, אני גם מתעניין הרבה יותר בסיפורי התנ"ך וביהדות באופן כללי.

כל ההקדמה הזו נועדה כדי להצדיק את מעשיי האחרונים ברכבת. אני נוסע ברכבת על אופניים כבר 4 שנים. בהתחלה היו אלה אופניים חשמליים, אח"כ עברתי לאופני ברומפטון לא חשמליים. הקרון שאני נוסע בו בשנתיים האחרונות היה הקרון לנכים ולנוסעי אופניים. זהו הקרון הדרומי ביותר, ויש לו גישה מיוחדת לכלים גלגליים. קרה לא פעם שכמעט פספסתי את הרכבת ועליתי בקרון אחר, והפקח גער בי והכריח אותי לרדת בתחנה אחרי ולהחליף קרון לקרון הייעודי.

בשבועיים האחרונים, כל פעם שעליתי לרכבת בבוקר הדרך הייתה חסומה. הייתי עולה ולא יכולתי להכנס עם האופניים. הסיבה לכך היא לא בגלל העומס ברכבת, למרות שגם זה נושא לפוסט. הקרון שהיה אמור להתמלא ברוכבי אופניים, נתפס על ידי מניין של מתפללים שנעמדו וחסמו את הכניסה. מתפללים אלו לא היו רבים, כ-10 או 12, אבל בגלל שעמדו ונעו הם למעשה תפסו הרבה יותר מקומות, את כל הקרון, שמורכב ממעל 20 מושבים, אני צריך לבדוק מספר מדוייק.

ניסיתי לדבר עם מנהל התחנה, לא עזר. ניסיתי לפנות לרכבת ישראל – לא עזר.

לפני שבוע, החלטתי לעשות מעשה. סיפרתי לחבריי ועלינו עם מוזיקה מושמעת בטלפון שלנו. הכרזנו בקול רם שזהו קרון לאופניים, ושלא יתכן שהקרון יתפס לשם תפילה וימנע מרוכבי אופניים את האפשרות לנסוע ברכבת. כך עשינו מספר ימים, אך ללא הואיל. היום הגעתי מאוחר לרכבת אבל חבר שלי הודיע לי שהיה בלאגן, ונראה שעוד רוכבים החלו להתרעם על התופעה.

פילוסופיה

אני רוצה לכתוב עוד רעיון שהיה לי היום.

מהי משמעות החיים? פילוסופים ניסו לפתור את החידה הזו מאז הפעם הראשונה שבן האדם דרך על פני כדור הארץ. היום חשבתי על ספין בנושא, בין היתר בעקבות האחים קרמזוב, הרומן שסיימתי לקרוא לאחרונה.

אז לפני שאתם עונים על השאלה, הייתי רוצה לשאול לגבי האינטואיציה שלכם לגבי התשובה. האם לפי האינטואיציה שלכם, התשובה יכולה להיות מוכלת לגבי במסגרת האינדיבידואל, או שבהכרח יש לה משמעות חברתית? כלומר האם התשובה תהיה כלולה באדם, למשל המשמעות היא שהאדם יהיה מאושר, או שהאדם ירגיש שהגשים את עצמו. האפשרות השנייה היא שחייבת להיות גם משמעות כוללנית, כלומר משמעות החיים צריכה לכלול אלמנט שהחברה כולה יוצאת מורווחת.

בואו ניקח דוגמה קרובה שיכולה לשפוך אור על הנושא. נאמר יש אדם שכל יום קם בחמש בבוקר, ומטאטא את פתח ביתו. נאמר שאתם פוגשים את אותו אדם והוא זורם איתכם בשיחה פילוסופית נפש לנפש. אתם שואלים אותו למה הוא מטאטא כל בוקר את פתח ביתו, מה המשמעות של הפעולה עבורו, באופן העמוק ביותר.

כעת השאלה – אם הייתם צריכים לנחש מה האיש יענה, האם הוא יענה שוב במסגרת האישית בלבד? כלומר משהו כמו אני מנקה כי אני מרגיש טוב יותר כשפתח ביתי נקי, או אני מנקה כי ככה אני אוהב להתחיל את היום.

לעומת זאת, האם אתם חושבים שיענה במסגרת אישית וגם חברתית? כלומר – אני מנקה כי אני אוהב סדר, אבל גם כששהשכן שלי עובר יהיה לו נעים בעין, או על מנת לשמור על הסדר של העיר שלי.

נראה לי אינטואיטיבי בשני המקרים ששרטטתי, שהמשמעות תמיד מעוגנת בכל הרמות – ברמה האישית, החברתית, המשפחתית וכו'.

אם אנחנו מסכימים שהתשובה של משמעות החיים בהכרח מתקיימת בכל הרמות, זה משנה את הדיון ברמה מסויימת. משפטים כמו: "משמעות חיי היא להיות מאושר" הינם בהכרח חלקיים, כי הם לא כוללים שום אלמנט של הכלל.

זה נראה אולי לחלקכם טריוויאלי, אבל כשאני מסתכל על החברה שלנו, לעתים אגוצנטריות ואגואיזם מוחלטים נראים לי שולטים ברוב העם. אתה מבקר את פארק הירקון אחרי יום שבת ואתה רואה זבל ברמות שקשה לתאר. ברור שהאנשים האלה באו להנות ולאכול, ואחרי שהם מסיימים אין להם שום סיבה לחשוב על האנשים הבאים שיבואו אחריהם לפארק.

אז הנה ההצעה הפילוסופית שלי לפוסט הזה: בפעם הבאה שאתם חושבים על משמעות החיים, נסו לענות תשובה שמתקיימת בכל הרמות, עבור עצמכם וגם עבור אחרים והחברה כולה.

לצורך העניין, מה אם משמעות החיים היא להביא להמשך התפתחות האדם?

מה היה מביא את המשך התפתחות האדם? העדר סבל, רעב, התעללות זה בהחלט תנאי מקדים לכך.

מעבר לזה, התפתחות התרבות, הרוח, המדע, גם הם תורמים להתפתחות האדם.

אני חושב שאתאיסטים וחילוניים נתקלים בבעיה – מכיוון שאין להם מסגרת דתית מובנית הם יכולים ליפול במלכודת של ניהיליזם, לחשוב שאין באמת מקום לשאוף אליו.

אבל גם חילוניים מבינים את משמעות המשפט: הוא לא ממצה את הפוטנציאל הגלום בו. איך יכול להיות פוטנציאל גלום אם אין שום משמעות? אנחנו מרגישים אינטואיטיבית דחף להגיע לפוטנציאל שלנו. לא במובן הניו אייג'י. במובן של לשאוף קדימה, להשתפר.

השארת תגובה